בתחילת הפרשה אנו פוגשים את יעקב אבינו במצב מאד קשה. הוא חושש מאד מעשו וממה שעלול להתרחש בעקבות הפגישה ביניהם.
התורה מתארת- "ויירא יעקב מאד וייצר לו..." וחז"ל מתארים שיעקב התכונן לדורון תפילה ומלחמה.
ועד כדי כך היה מצבו נואש שהוא חושב על האפשרות שחצי מהמשפחה תיכחד "והיה המחנה הנשאר לפליטה.
אומנם כאשר מגיע המפגש עצמו שום דבר מהמתח לא ניכר. עשו מגיע ומנשק ליעקב (ע"פ הפשט) והכל בא על מקומו בשלום.
איך ניתן להסביר את הפער בין מה שקורה לפני המפגש לבין מה שמתרחש בפועל?
אלא שבין ההכנות שלפני הפגישה לפגישה עצמה מתחולל העימות והמאבק עם האיש.
אינו יודעים מיהו אך כאן חייבים אנו להיזקק לדברי חז"ל שמדובר בשרו של עשו.
יעקב נאבק עם שרו של עשו כל אותו הלילה עד שמכריע אותו. כלומר המאבק הרוחני הוא המאבק בעיקרי מול עשו.
וברגע שיעקב מנצח במאבק הזה, המאבק מול עשו הפיזי-הגשמי כבר לא מהווה בעיה. ואפשר להתחבק ולהתנשק.
ואין ספק שמעשה אבות סימן לבנים. גם כיום נמצאים אנו במאבק קשה מול עשו מחד ומול ישמעאל מאידך.
כמובן שיש מאבק שמתנהל בכלים האנושיים,כלי נשק מלחמתיים וכלי נשק הסברתיים. אך עיקר המאבק הוא המאבק הרוחני.
ברגע שנפנים זאת וננצח בשדה הקרב הזה יתרת המאבק תהיה פשוטה מאד.