לקראת מפגשו של יעקב אבינו עם עשו אחיו מתארת לנו התורה את הרגשתו של יעקב-" וַיִּירָ֧א יַעֲקֹ֛ב מְאֹ֖ד וַיֵּ֣צֶר ל֑וֹ". והקשו על כך חז"ל  ורבים מפרשני התורה: מדוע חשש יעקב אחרי שהבטיחו הקב"ה פעמיים לשומרו, פעם ראשונה
בחלום הסולם "ושמרתיך בכל אשר תלך" ופעם שניה בבית לבן "שוב אל ארץ מולדתך ואהיה עמך" ? והשיבו חז"ל במכילתא –"אלא שאמר יעקב אבינו: אוי לי שמא יגרום החטא". כלומר על אף הבטחת הקב"ה, ידע יעקב שלא מדובר ב"צ'ק פתוח" אלא בהבטחה מותנת  התלויה בהתנהגותו ומעשיו שהם הם הקובעים את גורלו, ומכך חשש יעקב שמא חלילה  התקלקל בחטא.

 

מקרה דומה אך מהצד השני, אנו מוצאים במפגש בין חזקיהו המלך לנביא ישעיהו כאשר זה האחרון בא לבשר את המלך שעתיד הוא למות על אשר לא עסק במצוות פריה ורביה, ניסה חזקיהו לטכס עצה על מנת לבטל את הגזירה. על כך השיבו ישעיהו שכבר נגזרה גזירה. תשובה זו העלתה את חמתו של המלך שהשיב לישעיהו : "בן אמוץ, כלה נבואתך וצא! כך מקובלני מבית אבא- אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים". גם במקרה זה רואים אנו עקרון
דומה, בו מנהיג הקב"ה את עולמו, אפילו שכבר נגזרה גזרה ונחתם הדין, עדיין  הכל תלוי במעשיו של האדם, ובידו, ורק בידו של האדם לשנות את מצבו אפילו שנדמה שכלו כל הקיצים.

לא פעם, אנו שומעים מתלמידנו, על הקשיים וההתמודדויות שהם עוברים. לעיתים נדמה להם שאין תקנה למכאובם, שהכל אבוד, שאין סיכוי להצלחה, שהמצב תקוע ללא מוצא, ובעיקר סוגרת עליהם התחושה, שהדבר כבר לא תלוי בהם, שהמצב 'גדול' עליהם ואין להם אפשרות לצאת ממנו. דווקא כאן אנו נדרשים לחזק בהם את הקול הפנימי שלמדנו חזקיה: 'בן אמוץ כלה נבואתך וצא!' הכל תלוי בנו, יש בידנו את הכח לשנות את המצב.  נכון, לעתים תלמיד המצוי במשבר זקוק לעזרה מבחוץ, ואל לו להתבייש לבקש אותה, ומתפקידנו כמחנכים וכהורים, להיות לידו תמיד, ולתת לו את הסיוע וההכוון הראוי. אבל השינוי האמיתי, התהליך הפנימי, יגיע מאותה אמונה עמוקה שלמדנו מיעקב אבינו ומחזקיהו המלך: שהכל נתון לשינוי, והכל תלוי בנו ובמעשינו.

 

 

שבת שלום,

הרב איל הראל

ראש ישיבת 'הליכות עולם'